החלטה בתיק תא"ח 3784-09-11

בקשה מטעם הנתבע מס' 2 (להלן " הנתבע") לביטול פסה"ד שניתן ביום 2.1.12.

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר ששקלתי את הבקשה על נימוקיה, מצאתי לדחותה. אנמק בתמצית;

א.         לא שוכנעתי כי פסה"ד ניתן "בהעדרו" של הנתבע, שכן כתב ההגנה בתיק הוגש גם מטעמו וגם בשמו וטענות ההגנה נתמכו בתצהיר, שלכאורה, נחתם על ידו ואושר על ידי בא כוחו. הטענות המועלות בבקשה הנוכחית תמוהות הן למדי (וכלל לא ברור כיצד אישר עו"ד חמאדי את החתימה על ייפוי הכוח ועל התצהיר מבלי שיוודא את זהותו האמיתית של החותם !!) ולא ניתן להשתחרר מהרושם שהן מועלות אך כדי לדחות את מועד הפינוי ו/או להתחמק מהקביעות בפסה"ד שניתן. מכל מקום, וגם אם יש ממש בטענות המועלות לא שוכנעתי כי יש בהן כדי להביא לביטולו של פסה"ד כפי שיובהר להלן.

ב.         אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק, ולו מן הטעם כי כתב התביעה הומצא לנתבע כדין. מי שקיבל את התביעה וחתם על אישור המסירה הינו הנתבע מס' 1, אביו של הנתבע, וברי כי מסירה זו הינה מסירה כדין בהתאם לתקנות סדה"א. 

עסקינן איפוא, לכל היותר, בבקשה לביטול פסה"ד מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, ואולם לא מצאתי הצדקה לביטול פסה"ד מאחר והנתבע לא מעלה בבקשתו כל טענת הגנה היכולה להצדיק בחינת העניין מחדש.

מבלי להכביר במלים אומר כי טענות ההגנה של הנתבע 1 הועלו בכתב ההגנה ובתצהיר שהוגש מטעמו ואלה התבררו ונדונו בהרחבה במהלך המשפט. בפסה"ד שניתן נבחנו כל טענותיו של נתבע זה  ונדחו אחת לאחת. בבקשה הנוכחית, מלבד טענות תמוהות בדבר העדר ידיעה טוטלי על ההליך לא מועלית כל טענת הגנה המצדיקה ביטול פסה"ד ודיון בתביעה מחדש ואף אין התייחסות לעובדה הפשוטה והבסיסית לפיה תוקפו של חוזה השכירות, העומד בבסיס התביעה, הסתיים עוד ביום 3.1.12.

בנסיבות אלה, לאחר שנקבע בפסה"ד כי הסכם השכירות הופר ומאחר וברור היה מעדותם של שני הצדדים כי ההתנהלות היתה בין התובע לנתבע מס' 1,  איני רואה איזה תועלת תצמח לנתבע כתוצאה מביטול פסה"ד ומכאן שדין בקשתו להידחות.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תגובת התובע, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את הבקשה לבאי כוח שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט  אדר תשע"ב, 23 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.